Non-Belligerence is better than Peace

06 January 2021

Non-Belligerence is better than Peace

light of 23 Tevet 5781

עברית עוקבת אחר טקסט באנגלית

URGENT UPDATE BELOW

The recent peace treaties conceal the danger of an economic takeover of Israel by the Gulf states. This is no less dangerous than ceding territory.

By Atty. Doron Nir Zvi. Used by permission. Hebrew below.

http://ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=544&lang=2

The article was originally published in Hebrew in Makor Rishon on December 27th, 2020 and translated into English by the Sovereignty Movement.

The Arab countries have recently been signing a string of peace treaties with the State of Israel. Ostensibly, this is another step in the vision of the End of Days: “Wolf will reside with sheep and leopard with kid will lie” (Isaiah 11:6), “They will beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks” (Isaiah 2:4). However, unfortunately, this is a mixed blessing; a hug, but, perhaps a bear hug that is liable to strangle us.

It is worth noting: To date, no legislation has been enacted in the State of Israel restricting the business activity of the citizens of the Arab countries. Even were it to be legislated, the High Court of Justice is liable to nullify it based on their well-known activist-progressive reasons. So, we are liable to reveal that many private properties in the Jezreel Valley and in Jerusalem have been “redeemed” by Arabs from the Gulf.

We already received our first poke in the eye with the purchase of half-ownership of the Beitar Jerusalem football club. It is clear that this was not merely an economic transaction, but rather a symbolic and calculated one.

The finger will be followed by the fist, and who will prevent it? Just as Sadat understood that by means of a peace treaty he could receive three quarters of Israeli territory, which he had lost in four wars, so, we are liable to find ourselves now conquered by means of money from the Gulf, without a single shot fired.

Second, in their great benevolence, our government grants every new Arab friend access to the Temple Mount. For some reason, this is the ultimate gift for every new Arab friend. I have only to quote Jared Kushner: “The treaty with the Emirates resolved, to a great extent, the Temple Mount issue.” He meant that Moslems from the entire world will be able to make a pilgrimage to the Temple Mount, while a Jew who mumbles a passage of prayer will find himself under arrest. This is a religious-national-moral failure.

Third, in signing the peace treaties with these countries, we are whitewashing evil. Sudan is being removed from the list of countries supporting terrorism, the western Sahara is annexed to Morocco, and in our great enthusiasm, we refuse even to designate Dubai as a red Corona state, so that they will not, God forbid, be angry at us.

Because I do not want to be self-righteous or sanctimonious, I prefer not to detail the moral status of these countries, in which individual rights are virtually non-existent, and trafficking in women and prostitution, and other troubling phenomena exist in them.

Fourth, the armies of the countries entering into peace treaties with us are benefitting from an upgrade of Western military equipment, and the United States is opening before them the arsenal of the most sophisticated weapons in its possession. The ink on the treaty with the Emirates is not yet dry, and it is already equipped with F-35 fighter jets that would never have reached it without its signature on the treaty; just as the rusted Egyptian army was upgraded after it signed the peace treaty with modern American Abrams tanks, Apache helicopters, and F-16 fighter jets.

Fifth, it must be remembered that these are dictatorships, tyrannical regimes; therefore, the treaties were signed to limited effect. Persia was our greatest friend in the Middle East until the Islamic Revolution that transpired there in 1979, and Turkey replaced it as a loyal ally until Erduan assumed power.

Sixth, when one day we stop being nice and assert our interests, these countries will nullify the treaties. Morocco had good relations with us until the year 2000, when we were forced to defend ourselves against the Oslo Intifada.

Even now, during our honeymoon period, when Dr. Fakhrizadeh was assassinated in Iran, the Emirates leapt to condemn the assassination (even though in their heart of hearts they rejoiced, and in private, they were rubbing their hands in delight). The Egyptian and Jordanian ambassadors spend most of their time in their countries, in heated protest, instead of in the embassy in Israel.

This is true all the more so when it turns out that the treaties with Bahrain and the Emirates are, for all intents and purposes, land for peace, as Netanyahu promised them and the United States that he will not annex the territories of Judea and Samaria, even partially. Why give any return to the Gulf States when it is clear to any intelligent person that their interest in creating a broad, united front against the Iranian enemy, is no less than ours?

And if, as mentioned above, we are already signing peace treaties, why do we not, at the same time, resolve the matter of the infiltrators from Sudan? Why do we not include an agreement that prioritizes finding employment for Palestinians in the Emirates (88 per cent of the residents there are not citizens, but rather foreign workers), and thereby encourage emigration of Palestinian youth from Judea and Samaria to the Gulf. Netanyahu has the solutions.

In conclusion, it would have been possible to engage in extensive business transactions and tourism even in a state of non-belligerence, without encountering the complications arising from the shortcomings enumerated above that stem from signing peace treaties. Netanyahu proves that he is not the great strategist that he claims to be.

http://ribonut.co.il/BlogPostID.aspx?BlogPostId=544&lang=1

בס"ד

אי-לוחמה עדיף משלום

עו"ד דורון ניר צבי

פורסם במקור ראשון י"א טבת תשפ"א

מדינות ערביות חותמות לאחרונה בשרשרת על הסכמי שלום עם מדינת ישראל. לכאורה, עוד צעד בחזון אחרית הימים: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ", "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". אך למרבה הצער זו אליה וקוץ בה; חיבוק, אבל אולי חיבוק דב שעלול לחנוק אותנו.

כדאי לשים לב: עד עכשיו טרם נקבעה חקיקה להגבלת פעולותיהם העסקיות של אזרחי המדינות הערביות במדינת ישראל. גם אם תיחקק, בג"ץ עלול לבטלה מטעמיו האקטיביסטיים־פרוגרסיביים הידועים. כך אנו עלולים לגלות שאדמות פרטיות רבות בעמק יזרעאל ובירושלים "נגאלות" בידי ערבים מהמפרץ. את האצבע הראשונה בעין כבר קיבלנו ברכישת מחצית הבעלות במועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים, שברור שאינה כלכלית גרידא אלא סמלית ומחושבת. אחרי האצבע יבוא האגרוף, ומי ימנע זאת? כשם שסאדאת הבין שבהסכם שלום הוא יכול לקבל שלושה רבעים משטח ישראל, שהוא איבד בארבע מלחמות, כך אנו עלולים למצוא עצמנו כעת נכבשים באמצעות הכסף מהמפרץ, ללא ירייה אחת.

שנית, בנחמדותה הרבה מעניקה ממשלתנו לכל ידידה ערבית חדשה דריסת רגל בהר הבית. משום מה, זו המתנה האולטימטיבית לכל חבר ערבי חדש. אין לי אלא לצטט את ג'ארד קושנר: "ההסכם עם האמירויות פתר במידה רבה את סוגיית הר הבית". הוא התכוון לכך שמוסלמים מכל העולם יוכלו לעלות לרגל להר הבית, בעוד שיהודי שימלמל פסוק תפילה ימצא עצמו במעצר. מדובר בכשל דתי־לאומי־מוסרי.

שלישית, בחתימת הסכמי שלום עם המדינות הללו אנו מכשירים שרצים. סודן יוצאת מרשימת המדינות התומכות בטרור, סהרה המערבית מסופחת למרוקו, ומרוב התלהבות אנחנו אפילו מסרבים להכריז על דובאי כמדינה אדומה מקורונה כדי שלא תכעס עלינו חלילה. ומפני שאיני רוצה להיות צדקן ומתחסד אני מעדיף לא לפרט בעניין רמתן המוסרית של המדינות האלה, שזכויות הפרט בהן שואפות לאפס, ויש בהן סחר בנשים וזנות ועוד מרעין בישין.

רביעית, צבאות המדינות שכורתות עימנו הסכמי שלום זוכים לשדרוג בציוד לחימה מערבי, וארה"ב פותחת בפניהן את ארסנל הנשק המתוחכם ביותר שבאמתחתה. עוד לא יבש הדיו על ההסכם עם האמירויות, והיא מצוידת במטוסי אף־35 שלא היו מגיעים אליה לעולם לולא חתימתה על ההסכם; כפי שצבאה החלוד של מצרים שודרג לאחר חתימתה על הסכם השלום, בטנקי אברמס אמריקניים ובמסוקי אפאצ'י ומטוסי אף־16 חדישים.

חמישית, יש לזכור שאלה דיקטטורות, משטרי רודנות, וממילא ההסכמים נחתמים בעירבון מוגבל. פרס הייתה ידידתנו הגדולה ביותר במזרח התיכון עד המהפכה האסלאמית שהתחוללה בה ב־1979, וטורקיה החליפה אותה כבת ברית נאמנה עד שארדואן עלה לשלטון.

שישית, כשנפסיק יום אחד להיות נחמדים ונעמוד על האינטרסים שלנו, המדינות הללו יבטלו את ההסכמים. מרוקו הייתה ביחסים טובים איתנו עד שנת 2000, עת נאלצנו להתגונן בפני אינתיפאדת אוסלו. אפילו כעת, בירח הדבש, כאשר חוסל ד"ר פאחריזדה באיראן, קפצו באמירויות לגנות את ההתנקשות (אף שבסתר ליבם שמחו ובחדרי חדרים חיככו ידיהם בהנאה). שגרירי מצרים וירדן מבלים את רוב זמנם בארצם, במחאה סוערת, במקום בשגרירות בארץ.

כל זה נכון ויפה בקל וחומר כאשר מסתבר שההסכמים עם בחריין והאמירויות הם בבחינת שטחים תמורת שלום, שכן נתניהו הבטיח להם ולארה"ב שלא יספח את שטחי יהודה ושומרון, אפילו חלקית. מדוע בכלל לתת תמורה למדינות המפרץ כאשר ברי לכל בר דעת שיש להן אינטרס גדול לא פחות משלנו ליצור חזית אחידה ורחבה מול האויב האיראני? ואם כבר חותמים על הסכמי שלום כאמור, מדוע לא פותרים על הדרך את סוגיית המסתננים מסודן? מדוע לא מכלילים הסכם שמתעדף העסקת פלסטינים באמירויות (88 אחוזים מהתושבים שם אינם אזרחים אלא עובדים זרים), ובכך מעודדים הגירת צעירים פלסטינים מיו"ש אל המפרץ? לנתניהו הפתרונים.

כללו של דבר, עסקים נרחבים וטיולים היה אפשר לעשות בכל המדינות הללו גם במצב של אי־לוחמה, ובלי להסתבך בחסרונות שמניתי לעיל שנובעים מהחתימה על הסכמי שלום. שוב, לצערי, נתניהו מוכיח שאינו אסטרטג גדול כפי שהוא טוען.

--------------

Atty. Doron Nir Tzvi is a real estate expert in Judea & Samaria. Used by permission.

***

URGENT UPDATE: As a result of the crowding of the US White House and some rioting during the counting of the electors' votes, there is a threat to the rest of US President Trump's presidency. We MUST declare sovereignty in Judea and Samaria NOW if we intend to do it at all!

Pages

06 January 2021